מזונות ילדים

על פי תקנה מס' 3(א') לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959, לפיו " אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה", מן המפורסמות כי במדינת ישראל – נושאים מרבית הגברים במזונות ילדיהם הקטינים, גם באם משתכרת האישה ביתר מהגבר.

כמו כן, בשל העובדה כי עד חודש ספטמבר 2014 (09/2014), עמדה על כנה תקנה מס' 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953, לפיה " בענייני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל"דבר המלך במועצתו על ארץ-ישראל 1922-19477" או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט יחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך", בעוד משעה בה פסק בית המשפט העליון (במסגרת בג"צ 5933-14), כי " … עניין מזונות הקטין נכרך תחילה כדין בידי המשיב, בעת שהגיש לבית הדין הרבני את תביעת הגירושין. התביעה בשם הקטין הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה עוד בטרם שהעניין הספיק להתברר עד תומו, ומבלי שהמשיב והעותרת הגיעו להסכמות בנושא. אין בכך כדי לשלול את סמכותו של בית הדין הרבני", הרי כי כעת – אין עוד לומר בביטחון פה מלא כי אין לבית הדין הרבני האזורי סמכות לדון בנושא מזונות קטינים.

בשונה מדמי ממזונות קבועים, פסיקת דמי מזונות זמניים, הנפסקים על פי תקנה מס' 265(א') לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, "פסיקת מזונות", בעוד תיקון מס' 9 (תשע"ב – 2012) לתקנה מס' 265, לפיו "החלטת בית המשפט בבקשה תינתן מוקדם ככל האפשר", הוסף נוכח ראייתם של בתי המשפט בארץ ישראל הצורך הבהול והמידי בפסיקת מזונות (לאור המתח הכלכלי שהנו פועל יוצא של פירוק התא המשפחתי).

בשונה מדמי מזונות זמניים, דמי מזונות קבועים ייפסקו לרוב בהסכם הגירושין אשר ייערך בין הצדדים (במידה והדבר מתאפשר ובמידה והצדדים מצליחים להגיע לידי הבנות ו/או הסכמות, לעיתים אף בסיועו של בית המשפט) ובאם לא כן – על ידי הערכאה המשפטית הדנה בנושא המזונות, אשר תיקח בחשבון את נושא המדור, משמורת הקטינים, השתכרותם של הצדדים,התנהלותם הכלכלית של הצדדים, הנכסים (הן הכספיים והן אחרים) אשר נרכשו במהלך הנישואין (והן טרם להם) וכל היוצא באלו, בעת מתן פסיקת המזונות הקבועים.

לייעוץ משפטי בנושא מזונות ילדים התקשרו עכשיו או מלאו את טופס יצירת קשר