נישואין אזרחיים

כידוע, במדינת ישראל, נישואין בין יהודים, נערכים ונעשים על פי דת משה וישראל וכמו גם על פי ההלכה היהודית ותקנות הרבנות הראשית, הקובעות כי על מנת שנישואיי בני הזוג יוכרו כתקפים, על האחרונים לעמוד בשלושת התנאים הבאים: טקס תחת חופה, קיומן של שבע הברכות וכן רישום ברבנות.

יחד עם זאת, קיימת דרך נוספת להינשא (שלא על פי הדת היהודית), תוך הכרה בזכויותיו וחובותיו של זוג נשוי לכל דבר ועניין, באמצעות נישואין אזרחיים.

נישואין אזרחיים מבוצעים בטקס הנערך מחוץ לגבולות מדינת ישראל (ובפרט לזוגות אשר אינם מעוניינים להינשא כדת משה וישראל) וכן אשר לזוגות, בשל נסיבות אלו או אחרות (הן של שניהם והן של מי מהם) – אינם מאפשר לאחרונים להינשא כדת משה וישראל (כגון כהן וגרושה).

במקרה של גירושין בנישואין אזרחיים, הרי כי יבוצעו הגירושין גם הם בבית הדין הרבני האזורי, על יד מתן "גט לחומרא" ולעיתים, אף בדרך של התרת נישואין, באמצעות פסק-דינו של בית הדין הרבני האזורי (במקום מגוריהם של הצדדים).

"גט מחומרא", אשר ניתן באם מצא בית הדין הרבני כי נערכו הנישואין האזרחיים מחמת אילוץ (הן "טכני" והן אחר), שונה בתכליתו מהתרת נישואין, אשר נעשית במקרה בו בחרו הצדדים מרצונם החופשי והטוב (ועל מנת, במרבית המקרים – שלא להיות כפופים לחוקי הרבנות), בעוד מובן כי באם המדובר בנישואין אזרחיים אשר נעשו מחמת אילוץ – הרי כי יהיו כפופים הצדדים להלכה היהודית וכן לחוקי הרבנות (כולם או לכל הפחות – חלקם).

שאלת תוקפם של נישואין אזרחיים, נדונה בפסקי דין רבים של הערכאות המשפטיות, בעוד במסגרת פסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת בג"ץ 2232-02 (נתן ביום 21/11/20066), בו נדרש בית המשפט העליון לשאלה: מה הוא תוקפם של נישואין אזרחיים במדינת ישראל?

בפסק דין זה, דן בית המשפט העליון בכוונת הצדדים בנישואיהם, קרי – האם נערכו הנישואין מחמת אילוץ, או שמא מבחירה חופשית להינשא בדרך זו, בעוד בפסיקתו – הכריע בית המשפט העליון כי הסמכות העניינית לדון בנישואין אזרחיים – מוקנית לבתי הדין הרבניים בישראל.

בני זוג הנישאים באופן אזרחי, נחשבים מבחינת מעמדם המשפטי, כנשואים לכל דבר, בעוד שבאם לא ניתן גט מחומרא / פסק-דין להתרת נישואין – לא יוכלו האחרונים להינשא לאחר (וכל היוצא בכך).

לייעוץ משפטי בנושא נישואין אזרחיים התקשרו עכשיו או מלאו את טופס יצירת הקשר